"הצחקת אותי". כמה פעמים שמענו את זה לאחר שסיפרנו ברצינות תהומית, לעמית לעבודה, חבר, חברה, בן בת משפחה, מכר, או אדם שחשבנו שיש לו את המפתח לגבי תכניתנו ליזום, ליצור, לעשות או להיות משהו אחר שעוד לא היינו ואין כל רמז לכך שאנחנו כן. איך בשנייה אחת, כל הביטחון שהיה לנו מתרסק, ואנחנו נותרים לעמוד במקום, נבוכים ולא בטוחים שמא עלינו להגן על הרעיון או פשוט לגנוז אותו. אנחנו חשים מתוסכלים ולא מבינים כיצד הוא או הם לא מזהים את היתכנותו של הרעיון הנפלא שהצגנו בפניהם ועוד פוטרים אותנו בבוז תוך הטלת ספק ביכולותינו להוציאו לפועל ובהתגברותו של הרעיון על מבחן המציאות. זה באמת לא נעים, אבל הבאנו את זה על עצמינו. הרי אחרי הכול אם להיות כנים, לא ביקשנו אישור ביצוע, הרשות נתונה ואנחנו יודעים זאת היטב, ביקשנו חיזוק. רצינו לשמוע שהרעיון נפלא וכל הכבוד לנו שחשבנו עליו. רצינו לטפח את האגו שגם כך הוא טרוד מהשמצות לגבי דרכנו והתנהגותנו במצבים מסוימים, ועוד מהקרובים לנו ביותר. רצינו גם להחזיר את הכבוד האבוד שרמסו לנו הבוס, חברים, בת או בן הזוג, תלוי את מי אנחנו שואלים. וגם רצינו להחליף כבר את האוטו הלא כל כך מחמיא, והטיול לחו"ל שגם אותו אנחנו רק דוחים משנה לשנה, ואת הדירה גם אם אפשר כי היא כבר קטנה וגם קצת ישנה. ועוד דברים שיגדירו אותנו טוב יותר ובבירור. לכן הגינו את הרעיון שישנה לנו את חיים ויוכיח לכולם שגם אנחנו מסוגלים להיות לפחות כמוהם ולהצליח לא פחות מהם. זה בהחלט מגיע לנו, ההרגשה הנוראית הזאת ותחושת התסכול ממי שאנחנו כיום בעיקר אל מול עמיתנו ומכרינו, שהכול בלי עין הרע נראה ועובד מעולה אצלם. זה בהחלט מגיע לנו כי עדיין לא למדנו לבטוח בעצמנו וביכולות שלנו לגרום לדברים להיווצר על ידנו ותמיד נחפש חיזוקים ואישורים מהסביבה לגבי בחירותנו והתנהגותנו. זה בהחלט מגיע לנו בגלל שאנחנו מחפשים בחוץ את התשובה למי שאנחנו יכולים להיות, במקום לחפש אותה בפנים, עמוק בתוכנו. וזה בהחלט ימשיך להגיע לנו כי אנחנו מחפשים מודלים לחיקוי במקום להבין שאנחנו המקור. המקור לאושר, שפע, צחוק, שמחה, שגשוג, אהבה, בריאות, יופי, טוהר ושלווה בחיים שלנו. נכון, זה מצריך מאיתנו שינוי מחשבתי ובעקבותיו שינוי מעשי הכולל למידה, התמדה, התנסות והטמעה אבל זה חלק בלתי נמנע מכל תהליך ליצירת משהו חדש, מקורי ומעורר השראה. אלו החיים שלנו וזכותנו לחיות אותם איך שנרצה אולם אם אנחנו רוצים לחיות חיים נשגבים אנחנו לא יכולים להסתער על המטרות והיעדים שלנו סתם פתאום, רק כי החלטנו. זה מחייב הכנה מוקדמת. מדבקת "ספורט" על מכונית משפחתית או קומפקטית לא עושה אותה באמת כזו. כדי שהיא תהיה מכונית ספורט אמיתית על כל המשתמע מכך, היה צריך לתכנן אותה עוד לפני שהגיעה לפס הייצור ולהרכיב אותה מהחלקים המתאימים והמאפיינים מכונית ספורט. רק אז, לאחר עבודה קפדנית ומדויקת ניתן יהיה להגדיר אותה ככזאת. ההכנה לקראת חיים נשגבים יכולה להיות ארוכה ומייגעת והיא נוגעת לתחומים שעד היום העדפנו להתעלם מקיומם ולא לעסוק בהם וזאת למרות שהייתה לנו גישה אליהם אבל כנראה שלא הייתה לנו סיבה מספיק טובה. כיום, על אף שיש לנו סיבה אנחנו נוכחים כי מצפה לנו עבודה רבה, אולם כאן נמדד כוחה של הסיבה. וככל שהסיבה מדויקת ונכונה לנו כך יימצאו לנו הכוחות והכלים לפעול ולהפיק את המיטב מהתהליך ומעצמנו. סיבה מספיק טובה היא כזו שאינה מוטלת בספק. היא טומנת בקרבה את הכישרון הייחודי שלנו, זה שכבר זיהינו בהזדמנויות שונות, את התשוקה שלנו לפתח אותו, לעסוק בו ולהשפיע באמצעותו טוב על העולם. סיבה מספיק טובה דוחפת ומניעה אותנו להשתפר ולהתמקצע עד כדי שליטה מוחלטת בתהליך ובתוצאותיו עבורנו ועבור כל הסובב אותנו. סיבה מספיק טובה מבדלת אותנו ומגדירה היטב את האני הייחודי שלנו. סיבה מספיק טובה מעניקה לנו את הכוחות והיכולות להתמודד בהצלחה עם כל הקשיים והמכשולים הצפויים לנו בדרך. סיבה מספיק טובה אינה דורשת משאבים כלכליים מעבר לאלו שיש לנו כעת. היא דורשת אותנו, במלוא מובן המילה. את תשומת ליבנו, את התמסרותנו המלאה ואת המחויבות שלנו ללכת עד הסוף ולא להרים ידיים עד שהמטרה תושג. אז למי מאיתנו שרוצה לחיות חיים נשגבים, לעבור את כל הדרך לשם ולהגשים את החלום, כדאי שתהיה סיבה מספיק טובה. וזה בהחלט מגיע לנו.
תפריט
