לאחר חשיבה מעמיקה והתבוננות רחבה על מכלול התחומים בחיינו, הגענו למסקנה שאנחנו לא מרוצים ולא אוהבים אותם במתכונתם הנוכחית. אנחנו כבר לא שמחים כבעבר, פחות חיוניים, לא מתלהבים מאפשרויות שונות ובטח שלא נלהבים לקחת חלק בהן.
נוסף על כך אנחנו נמרצים פחות, צוחקים לעיתים רחוקות ואושר עבורנו הוא לא יותר מאשר מילה ריקה מתוכן. הדבר הכמעט יחיד שמנחם אותנו הוא שאנחנו לא לבד בסיפור הזה, ואם כל מי שבסביבתנו הקרובה וגם במעגלים רחבים יותר, מרגישים ככה, אז כנראה שזהו המצב ואין מה לעשות, אישרנו לעצמנו.
אבל לרוב, כשאנחנו נשאלים מה אנחנו כן רוצים או מה היינו רוצים מהחיים אנחנו יודעים להגיד מה לא. אנחנו מיטיבים לתאר בפרוטרוט מה אנחנו לא רוצים שיקרה בחיינו ומה אנחנו לא רוצים שיהיה לנו ואיך אנחנו לא רוצים שהחיים שלנו יתנהלו וייראו.
כשאלו הם פני הדברים, אנחנו לא מייצרים לעצמנו חלופה למצבנו הנוכחי אלא רתיעה. אנחנו נרתעים מעצם המחשבה על העתיד שלנו, בידיעה ברורה שאנחנו לא פועלים כדי לשנותו. הרי ברור לנו, או לפחות על פי השכל הישר, שאם נמשיך להתנהג ולעשות מאותו הדבר שאנחנו עושים כעת, נמשיך לקבל את אותן התוצאות שכבר השגנו. משמע המצב לא ישתנה אם לא נתנהג ונפעל אחרת.
מבלי שנבחין בכך אנחנו מתנהלים ופועלים על פי תוכנית, או ליתר דיוק תבנית ברורה ומוגדרת להשגת כל מה שבחיינו וזאת על אף שלא אנחנו הגינו אותה, אך בחרנו להשתמש בה. אנחנו מתעוררים בכל בוקר באותה השעה, מתארגנים במהירות, נוסעים את אותו המרחק למקום העבודה, עובדים את אותן מספר שעות ביום, נוסעים את אותו המרחק לביתנו, לרוב מותשים, עושים את אותן הפעולות בזמן המועט שנותר לנו, הולכים לישון ומקווים לטוב.
שוב מתעוררים באותה השעה וחוזר חלילה. גם השכר שלנו די ידוע וקבוע מראש, בין אם הוא מספיק למילוי כל צרכינו ושאיפותינו ובין אם לאו. אנחנו לא שבעי רצון מכך, אבל קיבלנו זאת כעובדה והשלמנו איתה. במצב זה אנחנו לא מזהים אצלנו כל יתרון משמעותי על אחרים וגם אם כן, אנחנו לא מצליחים להביא אותו לידי ביטוי באורח החיים העגמומי שלנו וממשיכים לסבול מתדמית עצמית גרועה.
למרבה האירוניה מה שמתסכל אותנו בכל הסאגה הזאת אלו לא העובדות המוצקות בחיינו, אלא הידיעה שאנחנו מסוגלים ליותר אבל לא עושים עם זה כלום. לכאורה נראה שאין לנו מה לעשות בנדון ושזה קצת מעבר לשליטתנו עד כי ניתן לחשוב שזהו הגורל שלנו ואין ביכולתנו כדי לשנותו. אז זהו שלא.
כדי שהחיים שלנו יתנהלו לשביעות רצוננו, אנחנו חייבים קודם לדעת באופן מדויק מה אנחנו כן רוצים לעשות ולהיות ומהי מטרת העל שלנו. עלינו להיות מסוגלים לבטא את זה במילים בצורה ברורה ובהירה.
נשמע פשוט אך לא תמיד קל לביצוע. זאת מהסיבה שאנחנו תוצר של השפעות שעיצבו את האישיות ואת האני מאמין שלנו במשך שנים, עוד מהילדות, והשפיעו על תודעתנו לגבי היכולות והמסוגלות שלנו כיחידים וכחלק מחברה. וכדי שמשהו יתרחש בחיינו בכיוון הרצוי לנו, עלינו להשתחרר מהשפעות אלו ולהפסיק לקבלן כנכונות עבורנו.
הזכות לקבוע כיצד ייראו ויתנהלו חיינו שמורה רק לנו, וזאת ללא כל קשר למציאות בה אנו חיים. לצורך כך עלינו להשתמש ביעילות בכל המשאבים העומדים לרשותנו כעת. וככל שנשכיל לאהוב ולקבל את עצמינו כפי שאנחנו כיום, ולא פחות ממה שהיינו אוהבים את עצמנו אם היינו נעשים ביום מן הימים למושא תשוקתנו, כך יוקל עלינו לקבל בהבנה את הפעולות שעלינו לבצע כדי להתקדם. עלינו להבין כי אנחנו ייחודיים ובעלי ערך, וכדי שאלו יבואו לידי ביטוי עלינו לצמוח ולהתפתח אל מעבר למוכר והידוע , ללמוד את עצמנו מחדש ולהסיר את הגבולות שהצבנו לעצמנו בכל תחום בחיינו. נכון, זה לא יקרה ביום אחד, וגם לא ביומיים ועוד נכונה לנו דרך ארוכה אבל התחושה המתלווה לעשייה והסיפוק מהישגנו לא יידמו לאף תענוג שניתן לרכוש בכסף.
ועד שהחלום שלנו יתגשם עלינו להמשיך לחייך, להמשיך לנוע, רק לא לעמוד במקום.
